הבהרות לחשיבות שבבחירת הנעל

במהלך השנים למדתי על החשיבות של בחירת נעל שהיא תנועתית ובטוחה בהליכה.
בשנים בהן עבדתי כמורה לפלדנקרייז במסגרת דיור מוגן לאוכלוסיה מבוגרת, שמעתי תלונות רבות על אובדן שיווי משקל, נפילות ופציעות. התחלתי לשים לב יותר לנעליים שאנשים בוחרים ללכת בהם. במרבית המקרים אוכלוסיה זו שלא נוטה לצאת להליכות ארוכות אלא למרחקים קצרים בתוך המבנה, בחרה לנעול נעליים שניתן להכנס ולצאת מהם בקלות, ללא צורך בכפיפה קדימה אל הנעל ובשריכה. בעצם רובם הלכו בכפכפים מסוג זה או אחר.
כאן המקום לציין
שכל נעל וכל גרב מהווה מיסוך מסויים ביכולת של כף הרגל לקלוט מידע מן הקרקע עליה אנו דורכים

ארצה לציין את דבריו של אריה כלב (נפטר בשנת 2011), שהשתתף בשיעורי פלדנקרייז ופיתח שיטה משלו, השמה דגש מיוחד על החשיבות של כפות הרגליים.
׳כף הרגל מורכבת מ26 מפרקים, 19 שרירים בסוליה, מעל מאה גידים, מיליוני עצבים וכלי דם ועוד.׳
משפט זה הוא חלק ממכתב שהפנה אריה כלב ליצרני ויבואני הנעליים מתוך הבנה שיש ליקוי בנעליים המוצעות למכירה בחנויות.
וזה דבר המכתב (החומרים מאת אריה כלב באדיבותה של בתו נורית כלב)

יש משהו נאיבי ונפלא במכתב זה, ובאמת המכתב הזה חיזק אותי ברצון שלי להתעמק בנושא הנעליים,  ובניסיוני להבהיר את דמות הנעל הראויה מתוך שלל הנעליים המוצגות בכל חנות.
ארצה להתעכב על הקפקף..
בשנים האחרונות אני רואה יותר ויותר אנשים וגם ילדים מהלכים בנעל שנעשתה פופולרית מאוד - כפכף מתוצרת קרוקס crox, שיצרו נעלים קלות משעם, שניתן להכנס ולצאת מהם בקלות.
נעל כזו מציבה לכף הרגל ולגוף כולו קושי עצום, מכיון שמעטפת הנעל הפתוחה רחבה ואינה אוחזת את כף הרגל. בנעל (קפקף) כזו מוחלפים מאמצי ההליכה במאמץ לאחוז את הקפקף, במקום לקבל מידע מן הקרקע ולדרוך.
מאמץ זה מכווץ את שרירי כף הרגל ואף עשוי לקבע אותה במאמץ ההרגלי הזה ולהפוך אותה לנוקשה ולנעדרת תנועה.
המשך יבוא..