השגותי לגבי הכתבה שהתפרסמה במכבי
וההמלצות השזורות בה
לגבי הההנחה כאילו חייבים לנעול נעל בעלת עקב מוגבה:
נראה לי כי אף פעם לא באמת ׳חייבים׳ - זהו תכתיב אופנתי שצריך להמנע ממנו.
לתלמידי אמרתי שילכו לחתונות עם עקבים ויוותרו עליהן בשאר
ימות השנה.
האם נעליים מוגבהות על פלטפורמות עדיפות:
לא להבנתי כי עדיין כף הרגל עסוקה בלהתייצב עליהם במקום לבטא דריכה
שיש לה קשר והשענות על קרקע.
בהמשך הכתבה ממלצים כותבי הכתבה על נעלי אם בי טי שחלקן התחתון מעובה ומעוגל
ובהחלט מעודד שימוש בקרסול ובברכיים באופן קפיצי ורך יותר.
אולם סולית הנעל מעובה מאוד ועל כן יש תחושת ניתוק מן הקרקע.
הנעל הזו ניסתה ומנסה לתת מענה לעובדה שפני השטח התישרו
בסלילת מדרכות ומרצפות והקרסול והברך לא באים לידי תנועה וריאנטית מספיק
בתנאי שטח כאלה.
מבנה פנים הנעל רחב ובעל מצע בעל אופי ׳חולי׳
מה שמאפשר תנועה בין האצבעות.
החיסרון בנעל מסוג זה:
קשר דריכה שבו יש חישה ומידע מן הקרקע נבלם בנעל כזו.לכן אם עושים בה שימוש זה צריך להיות לפרק זמן קצר וכתרגול בלבד בתנאים בטוחים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה