יום חמישי, 31 במרץ 2016

שיווי משקל ונעליים (המוח הגמיש, נורמן דודג׳)

נורמן דודג׳ בספרו המפורסם המוח הגמיש מספר על מדעני פוזיט  סיינס (Posit Science) העוסקים בדרכים לשיפור בעיות קוגניטיביות אצל מבוגרים. בין שלל הפיתוחים עבור זיכרון לטווח קצר, שפה, יכולת שמע ועוד, מפנה דוידג׳ את הנושא למוטוריקה הגסה -

׳כושר תפקודי שירידתו עם הגיל מביאה לבעיות משקל, נטייה לנפילות וקשיי תנועה.



לבד מליקויים בעיבוד הווסטיבולרי, ירידה זו נגרמת גם ממיעוט המשוב התחושתי שמקורו בכף הרגל.
 לדברי מירזניק, הנעליים שאנו נועלים במשך עשרות שנים מגבילות את המשוב התחושתי
 שמגיע מכף הרגל אל המוח. אילו הלכנו יחפים, מוחנו היה מקבל סוגי קלט שונים לפי אופי המשטח 
שאנו דורכים עליו. 
הנעל עשויה מדרך שטוח יחסית שמפזר את הגירויים, מה גם שרוב המשטחים תחת רגלינו 
נעשים יותר ויותר מלאכותיים ונוקשים.
השטיחות והנעל מביאות אותנו לבטל את הבידול של מפות סוליית הרגל ומגבילות את יכולתנו לכוון את פעולת כף הרגל לפי תחושת המגע.
 (המוח הגמיש, נורמן דוידג׳, הוצאת כתר, עמ׳ 98)













עוד אודות פוזיט סיינס..((Posit Science

https://www.youtube.com/watch?v=9YDgdwGFpdE

יום שבת, 19 במרץ 2016

כיצד להשיב או לשמר את תנועת כף הרגל והקרסול


ההליכה בנעליים על פני שטח שעברו עיבוד לכיוון של יישור כמו בכביש,
מדרכה ובשטחים עירוניים, גובה מחיר של נוקשות והיעדר גיוון מספיק
עבור כפות הרגליים, הקרסוליים,
והארגון השילדי כולו ביחס לשיווי משקל.

מה יכול להשיב או לשמר את תנועת כף הרגל והקרסול? ולשפר את נושא שיווי המשקל..

- הליכה יחפה על פני שטח משתנים
כמו דשא, חול וחלוקי אבנים..

הליכה בכפות רגליים יחפות מפיקה תנועה מגוונת יותר בכף הרגל ובקרסול
ומחייבת את ההולך לגוון את תנועותיו ולהגביר את עירנותו.
כל הקולטנים המצויים על פני משטח כף הרגל חשים את המרקם, החום והקור
ומעוררים את כף הרגל כמערכת קולטת ומגיבה.




כריסטופר מקדואל בספרו נולדנו לרוץ, שהפך לרב מכר, כותב:
׳כפות רגליכם דומות לדלי דגיגונים המלא בתאי עצב תחושתיים, וכולם מתפתלים בחיפוש אחר תחושה.׳
 (נולדנו לרוץ, כריסטופר מקדואל, עמ׳ 20, הוצאת אחוזת בית)

ובהמשך שיבוא
תרגול בבית...

יום רביעי, 2 במרץ 2016

נעלי עקב..דיאלוג בין כוח לחולשה


נעל עקב עצומה במימדיה ניצבת בטאייוואן כעבודת מחווה לסיפורה של אישה שאיבדה את רגליה בנסיבות טרגיות.
הנעל יועדה להיות אתר לצילומי חתונה ו..כנסייה.
אולי דימוי אדריכלי זה תואם את הדואליות שנושאת נעל עקב עבור נשים.
מצד אחד הצהרת כוח, נשיות ומיניות מופגנת ומצד שני הליכה שבסיסה רעוע וחבלה מתמשכת לכף הרגל.
עם מספר הנעל בו התברכתי (42 וחצי) לא נמצאה לי מעולם נעל עקב תואמת, ויחד עם זאת
אני יכולה להבין את הכמיהה לגובה ולנוכחות המיוחדת הנשית שמעניקה נעל עקב לנועלת אותה.
המחיר האנטומי והתפקודי שנתבע מן הנועלות נעלי עקב מתרחש לאורך זמן
והוא עיוות של מבנה כף הרגל.
פרופ׳ רפי קרסו בתוכניתו ׳רדיו ללא הפסקה׳ המשודרת בימי שישי מתיחס לשאלת אישה:
׳אני בת 50 וסובלת מבליטה של עצם בבוהן כף הרגל השמאלית, מה שנקרא הלוקס ולגוס ומדובר בכאבי תופת. אילו אפשרויות יש לטיפול בבעיה?
(מתוך מגזין מעריב שפורסם ב2 במרץ 2016)
׳הלוקס ולגוס זו בליטה של העצם בחלק הפנימי כלפי הבוהן שניתן לטפל בה על ידי ניתוח, אבל ההחלטה לגבי הניתוח תלויה במידת הסבל וחומרת המחלה.
מדובר במחלה שיש בה, בנוסף למרכיב התורשתי, גם מרכיב סביבתי.
בדרך כלל הסובלים ממנה הם אנשים שנוהגים לעמוד כל היום, נשים שהולכות על עקבים גבוהים או אנשים בעלי משקל עודף וגם אנשים שנועלים נעליים צרות או נעלי שפיץ שדוחפות את האצבע כלפי השפיץ.

האורטופד אנדי גולדברג (Andy Goldberg) הקדיש לנושא סרטון המדגים את השינוי שעוברות
 עצמות כף הרגל בהליכה בנעלי עקב.


https://www.youtube.com/watch?v=MkR8jJOk0LY

צריך להוסיף שהמחיר בהליכה בנעלי עקב נגבה לא רק מכף הרגל אלא הלאה אל הברכיים,
מפרקי הירכיים והגב כולו עד לחוליות הצואר, שנדרש להתארגנות מאומצת כל כך, ונעדרת קשר ברור עם הקרקע.

יום רביעי, 24 בפברואר 2016

כשנעילת נעליים מסתמנת כמשימה קשה


מתוך ניסיוני בעבודה עם אוכלוסיה מבוגרת בדיור מוגן למדתי שלעיתים לנעול לנעליים
מסתמנת כמשימה קשה. הגב פשוט אינו גמיש דיו.

במקרים כאלה מעדיפים אנשים להלך בכפכפים, 
מהם הם נכנסים ויוצאים ללא צורך בכפיפה קדימה. 

אולם כפכפים כפי שכבר ציינתי מציבים
קושי וחבלה בתחושת שיווי המשקל. כל כף הרגל עושה מאמץ לאחוז בכפכף ולהתייצב עליו.
במקרים אלה ניתן להעזר בשרפרף כדי לצמצם את המרחק בין חגורת הכתפיים
לכפות הרגליים. נעל עוטפת ותנועתית תמיד עדיפה על הכפכף המקשה.



יום חמישי, 18 בפברואר 2016

סוגיית הבוהן המורמת. האם זו בעיה?

מרבית נעלי הספורט המוצעות היום נראות כך בעיצוב שהעקב בו מוגבה וקידמת הנעל מוגבהת
בנעל מסוג זה - הבוהן הגדולה מורמת..
האם המבנה הזה בעייתי?
בחיפושי ברחבי האינטרנט נתקלתי במאמר נרחב של מטפל בשם James Speck הקושר בין מבנה נעל שכזה לבין דלקות ברקמות החיבור ברגל ועד לסוגיית הדורבן הכה נפוץ.
http://www.somastruct.com/cause-of-plantar-fasciitis/

למעשה מבנה הנעל הזה מרים את הבהונות, מנתק אותן מן הקרקע ומקבע את כף הרגל במתח מתמיד של רקמות החיבור הקושרות את העקב עם הבהונות.
האיור הבא מבהיר זאת:


כף הרגל מקבלת את המנח שלה מתוך עיצוב הנעל.
הבוהן מורמת וכל רקמות החיבור בין העקב לבהונות מצויות במתח תמידי.
וכעת נראה את כף הרגל ללא הרמה.



באופן בולט ניתן לראות שהבוהן והעקב נמצאים באותו מישור ולכל כף הרגל יש אפשרות לנוע תוך שינויים והתאמות. מרקמי החיבור בין העקב לבהונות לא במתיחה מתמדת.

ריקמות החיבור צריכות להשתנות ללא הרף על פי הדריכה ולבוהן תפקיד חשוב במהלך הדריכה.
הבוהן מהווה את העוגן הטבעי של הגוף בהליכה ונקודת ציר. ההרמה המתמדת הזו מבטלת את תפקודה.

אצבעות כף הרגל של האדם הן עשר אצבעות הנמצאות בכפות הרגלים. האצבעות מורכבות מעצמות קצרות המכונות גלילים ומונעות על ידי שרירים הממוקמים בשוק ובכף הרגל. שרירי האצבעות פועלים בקבוצות המשתתפות בשמירה על מבנה כף הרגל, ובהנעת הגוף קדימה בעת הליכה או ריצה. קולטנים תחושתיים בשרירי האצבעות ובאצבעות לוקחים חלק בשמירה על שיווי משקל. (מתוך ויקיפדיה, ערך כף הרגל)

יום חמישי, 11 בפברואר 2016







מדוע נעליים מחודדות?

מבט אחד בחלונות הראווה שמציגות נעלי גברים ונשים מבהיר הבדל בולט:

נעלי הגברים לרוב מעוגלות ומתיחסות למבנה הטבעי של כף הרגל, בעוד צו האופנה עבור נשים
הוא צמצום והצרה - ובאופן מיוחד באזור הקדמי של כף הרגל.
מי שרוצה לעמוד על מקורו של הבדל זה צריך להרחיק אל המאה ה18..


׳במאה ה18 ניכר קושי - הן פיזי והן תרבותי - לנוע בעולם החומרי של העיירה.
 במחצית הראשונה של המאה ה18 היתה יכולת ההתניידות הפיזית של המעמדות העליונים בסביבות העירוניות והכפריות מוגבלת במידה ניכרת.׳
(׳האמנות והמדע של ההליכה - מגדר, מרחב והגוף האופנתי במאה ה18 הארוכה׳
מאת פיטר מקניל וג׳יורג׳יו ריאלו, מחשבות על נעליים, הוצאת רסלינג, עמ׳ 22-23)

הרחובות היו מלוכלכים ורק מעט מן הדרכים היו מרוצפות. פסולת היתה בכל מקום והאקלים הבריטי הקשה גם הוא. ׳הליכה נחשבה כפעילות המתאימה לאנשי המעמדות הנמוכים או לאלה שלא יכלו להרשות לעצמם לנוע בכרכרה.׳ (מחשבות על נעליים, עמ׳ 24)
באמצע המאה ה18 חל שינוי במצב זה עם הקצאת שטחים כמקומות ציבוריים. ריצוף לונדון החל בתקופה זו. עד סוף המאה ה18 מרכזי העיירות צוידו בתשתיות שהקלו על ההליכה.
שינויים אלה באו לביטוי בדמות הנעליים.
נעלי פאטן, הגבהות עץ ואמצעים אחרים שעוצבו על מנת להגביה את כף הרגל מעל פני הקרקע המלוכלכת והרטובה נעלמו וההתניידות נעשתה קלה יותר.
אולם נשים לא הגיעו ללכת במרחבים הציבוריים הללו. המרחבים הציבוריים לא נועדו להן.
׳גברים נעלו נעליים ״מיושבות יותר״, שאינן שונות במהותן מהנעל המודרנית. (עשויות עור שסיפק להן עמידות). נעלי נשים היו עשויות בד ונעדרו יכולת עמידות ברחוב ובמזג האויר. רק נשים בנות המעמד הנמוך נעלו נעלי עור שצורתן דומה לנעלי גברים. כותב צרפתי בן המאה ה18 ציין כי נעלי העור ננעלו רק על ידי
נשים ״שנועדו לעייפות, בקרב נשות הכפר״ (עמ׳ 26)

ההיסטוריה של ההנעלה (ובעיקר הנעלת נשים) נשלטה באמצעים שנועדו להרחיק את כפות הרגליים ולהגביהן מעל הקרקע.
׳הרחוב הציבורי והמרחב של החוץ הפכו לאתרים של זכות גברית, ובו בזמן התפיסות המשתנות של נעלי נשים, אופנות נשיות ונימוסי נשים הובילו להיווצרות הקשר המובהק בין כפות קטנות ואנינות.׳ (עמ׳ 44) 

יום ראשון, 7 בפברואר 2016

יתרונות הסוליה הדקה



שניים מחברי הטובים הפנו אותי לחנות קטנה ברחוב בוגרשוב בתל אביב:
החנות מעוטרת בהסברים המדגישים את היותה של כף הרגל מקור אינפורמציה חשוב
במערכת הקליטה, ברמת שיווי המשקל, המיקום במרחב ועוד.
סולית הנעל דקה מאוד ולא מציעה דרוג בין העקב לבהונות.
זכורה לי הערה של אחת התלמידות שלי בבית האבות. היא הצהירה בפסקנות כי האורטופד
המליץ לה לנעול נעל המגביהה את העקב ב4 סמ׳.

הדעה כי העקב זקוק להגבהה גם עם מועטה, היא דעה רווחת מאוד.

לכן הנעל שמוצגת בחנות ברחוב בוגרשוב תחת שם המותג vivobarefoot כה יוצאת דופן.
היא יוצאת דופן בכמה היבטים:

1. הסוליה דקה מאוד ומאפשרת לקולטנים בכף הרגל לחוש את המשטח עליו דורכת כף הרגל ברמת פירוט שאינה מוכרת בנעליים אחרות.
2. ההיבט השני הוא גודל קידמת הנעל - המאפשרת תנועה בין הבהונות והתאמות של כף הרגל המבקשת להגיב למשטח הדריכה.
3. היבט שלישי - קו עיצוב המשכי מן העקב עד קצות הבהונות (כלומר העדר הגבהה לעקב), משטח סוליה אחיד מן העקב ועד לקצות האצבעות.

חוויית ההליכה בנעל כזו שונה: (מתוך ניסיון אישי)
ההליכה בנעל מטיפוס זה מתמלאת בפרטים ומפעילה את כף הרגל באופן שונה ביחס לכל נעל אחרת.
בין עצמות כף הרגל יש תנועה מתמדת והתאמות לפני השטח, הרוחב של קידמת כף הרגל מוביל להפעלת הבהונות ועצמות המסרק אל הבהונות. לעיון נוסף -  vivobarefoot.co.il

אני מצרפת בזה את דף ההסבר (יובא בפרסום הבא) של החברה שהוא יחיד מסוגו בנוף חנויות הנעליים.
אולם הליכה המדמה הליכה יחפה קיימת גם בחברות אחרות אולי לא באופן בלעדי כל כך.